אני זוכרת את הרגע הזה שבו חזרתי הביתה עם תינוק חדש: הלב שלי כבר היה מלא, והילדים חיכו לי בבית.
הבנתי שאימהות בפעם השנייה (או השלישית והרביעית) היא לא "עוד מאותה הגרסה".

כי את לא אמורה לעשות את זה לבד. ואת לא אמורה לחזור להיות מי שהיית.

לפני שש שנים עוד הייתי עמוק בעולמות השיווק – מנהלת בתחום הנדל"ן, רצה סביב השעון, בין לקוחות, יעדים, ומצגות. החיים שלי היו מדויקים על הנייר, אבל משהו בפנים תמיד הרגיש קצת חסר או מחפש.

ואז הגיעה הקורונה וטרפה את כל הקלפים. מצאתי את עצמי בבית ב"חופשת לידה" יחד עם הילדים שלי. עם עצמי. ובתוך כל חוסר הוודאות – גיליתי עוגן מפתיע: קורס מודעות בהורות.

נרשמתי מתוך סקרנות, וזה הפך לסקר אמיתי - הבנתי שאני יכולה להיות אמא נוכחת, רגישה, מובילה - וגם יציבה בעולם של חוסר יציבות.

שם בדיוק נפתח לי הלב.

נרשמתי למסלול להדרכת הורים, ולאט לאט הבנתי - זו לא תקופת מעבר. זו השליחות שלי.

הזכות שקיבלתי בקורונה – להיות אמא באמת, להכיר את הילדים שלי מבפנים, להבין את עצמי מחדש
היא המתנה הכי משמעותית שיכולתי לבקש.

עזבתי את הטייטלים הנוצצים. הבנתי שהחלום שלי לא נמצא בשורת הקרדיט- אלא ברגעים הקטנים של חיבור, קרבה, והובלה רגשית בבית שלי.